האדם חותם הבריאה
מאת ירון בר-לב
מתוך הספר פתחי שערים נתיב קיצור אבי"ע - פתח א
האדם הוא חותם של כל הבריאה :
האדם שהוא תכלית בריאת העולם, סוף מעשה במחשבה תחילה, הוא בסוד ציור אות א' [המורה על הכתר שכולל הכל].
י' העליון שבאות זו מורה על המלכות דא"ס ששם היה הצמצום הראשון [צמצום אור הא"ס].
נקודה זו היא אינה מושגת בשכל איך שמן הבלתי בעל תכלית יצא גבול ושיעור [יצא תכלית]. נקודה התחתונה של האות א' היא סוד עולם העשיה שהוא מקום הצמצום הגדול ביותר. כמו שבצמצום העליון נשאר רשימו מאור א"ס, כך גם בעשיה שהוא מקום הסט"א נשאר בו ג"כ רשימו של הקדושה בסוד ומלכותו בכל משלה. הרשימו שבצמצום העליון הוא המקשר את הגבול ושיעור עם הבלתי בעל תכלית, ולמטה בעשיה אותו הקשר נעשה ע"י האדם שהוא בסוד הו' של אותה אות א'. נמצא שהאדם כולל וחובק את כל העולמות. ד' המדרגות של עולם התחתון הם דצח"ם והם נגד הד' עולמות אבי"ע וד' אותיות הוי"ה. כפי שהאצילות היא הפנימיות המשלימה את ג' עולמות בי"ע, כך האדם הוא המשלים את ג' בחינות הדומם צומח וחי. מדרגת המדבר היא בסוד החיה או נשמה לנשמה, והיא המבדילה את האדם משאר הנבראים. באותה צורה שעולם האצילות נתעלם תחילה בעולמות בי"ע עד שהם תוקנו, כך פנימיות האדם אף היא מתעלמת ממנו עד שהוא מתקן את ג' בחינות הדצ"ח, שעבור זה הונח האדם בעוה"ז. באופן כללי עולם הבריאה הוא בסוד בחינת החי (בהמה), עולם יצירה בסוד הצומח (עץ הדעת טו"ר), ועשיה הוא בסוד הדומם. האדם שהוא העליון בכולם מאיר להם מסוד נפש החיה העליונה שבו [מדרגת המדבר].
האדם הוא חותם של כל הנבראים והוא התכלית, וניתן בעולם העשיה בסוף כל המדרגות, והוא מרכז הפנימי, והוא סוד סוף מעשה במחשבה תחלה, ששורש הראשון של הצמצום מלכות א"ס הוא סיום האחרון מה ששיער בו הגבול והתכלית הוא בשביל האדם והבחירה שיהיה יוצא הרע בסוף המדרגות, והוא יחזור אותו לטוב [שהאדם יחזיר את הרע לטוב, שזהו מהות בריאת האדם].
והוא נרמז בסוד ציור אות א', שי' העליון מורה על נקודה העליונה מרכז העליון במלכות א"ס רצונו ית' שרצה במדת הגבול והשיעור, והוא נקודה מחשביית ואינו נתפס בהשגה חושיית, וכמו כן אין נתפס ברעיון איך יצא מדת הגבול מרצונו הבלתי גבול ותכלית. ונקודה התחתונה של הא' הוא עולם העשיה סוף כל מדרגות הקדושה, והוא ג"כ בסוד חלל וצמצום שנסתלק הקדושה בכדי שיהיה מקום למציאת הסט"א שמקומם כאן, וכמו שבצמצום העליון נשאר רשימו מאור א"ס שהוא סוד התקשרות הבלתי בע"ת בו שיחזור אח"כ לבלתי תכלית, כמו כן במקום מציאות הסט"א שהוא חלל ומקום ריק לגמרי נשאר ג"כ רשימו של הקדושה בהם בסוד ומלכותו בכל משלה, שנותן להם מקום קיים בשביל תכלית הטוב שיצא מזה לתקן הכל לקדושה. וכמו שבצמצום העליון יוצא קו א' מא"ס בתוך החלל שהוא ענין קשר יחודו ית' הפועל בשיעורי מאורות הגבוליים לפי ערכם, ובפנימיית פועל לפי שורש הבלתי תכלית להחזיר הכל ליחוד העליון. כמו כן האדם הניתן פה בעולם התחתון הוא ג"כ סוד הקו הממלא כל מקום חלל מקום הסט"א [הסטרא אחרא] והמגלה האור במקום חושך ע"י מעשיו הטובים ותורה ומצות, שהם הכל לפי ערך מה שצריך לתקן כל מדרגות הסט"א ולהפכו לטוב הגמור. והוא [אות] הו' שבא' שבין הב' יודין.
ונמצא שמדרגת האדם כולל וחובק בו כל העולמות העליונים ותחתונים משורש השרשים שמן הצמצום ולמטה עד סוף כל מדרגות דעשיה, שהרי כולם תלוים בו להמשיך סוד הקו היוצא מא"ס [מהאין סוף] בהם. ולכן התחיל השם ית' בנתינת תורתו לישראל בא' דאנכ"י, כמ"ש בזוהר בהקדמה, שאמר לה כל יחודי לא יהיה אלא בך, שהוא האדם ע"י תורה ומצות מגלה יחוד א"ס [אין סוף] בסוד קו הנמשך בעולמות להחזיר הכל אל היחוד. וכמו שהאדם הוא מדרגה נפלאה שכולל וחובק בו כל המדרגות, כמו כן ניתן מקומו בעולם התחתון בעוה"ז השפל שהוא ג"כ צל ודמות מכל העולמות והמדרגות, רק שעוה"ז [שהעולם הזה] העצמו הוא בסוד החיצוניות והאדם הוא הפנימיות שבו.
ונחלקו המדרגות שבעולם התחתון לד' שהם דצח"ם שהם נגד ד' עולמות אבי"ע וד' אותיות הוי"ה, והיינו שכבר נתבאר שעיקר הנבראים עצמם הנפרדים הם בי"ע, וסוד נר"ן ואצילות הוא השלמת הנפרדים שהוא כחות אצילותו ית' שהם בדרך הארה להשפיע לנבראים ולחיותם ולתקנם. וכמו כן הוא האדם הוא בד"מ סוד אצילות המתקן הדומם והצומח והחי שהם נגד בי"ע. וכמו שאצילות מתחלק בסוד נר"ן שבו בג' עלמין הנ"ל, כמו כן האדם מתפשטים כחות נפשו באלו הג' מדרגות [נר"ן]. והוא שהאדם יש בו ג' נפשות של דומם צומח חי, והיינו, נפש המקיים כחות הרכבת ד' יסודות שבו הוא הדומם, ונפש הצומחת שבו מתגדל ונפש החיוני שבו, ועל כולם יש בו נפש המדברת ובג' נפשות הראשונות שבו נותן חיים לאלו הג' [נר"ן].
האדם הוא חותם של כל הבריאה :
האדם שהוא תכלית בריאת העולם, סוף מעשה במחשבה תחילה, הוא בסוד ציור אות א' [המורה על הכתר שכולל הכל].
י' העליון שבאות זו מורה על המלכות דא"ס ששם היה הצמצום הראשון [צמצום אור הא"ס].
נקודה זו היא אינה מושגת בשכל איך שמן הבלתי בעל תכלית יצא גבול ושיעור [יצא תכלית]. נקודה התחתונה של האות א' היא סוד עולם העשיה שהוא מקום הצמצום הגדול ביותר. כמו שבצמצום העליון נשאר רשימו מאור א"ס, כך גם בעשיה שהוא מקום הסט"א נשאר בו ג"כ רשימו של הקדושה בסוד ומלכותו בכל משלה. הרשימו שבצמצום העליון הוא המקשר את הגבול ושיעור עם הבלתי בעל תכלית, ולמטה בעשיה אותו הקשר נעשה ע"י האדם שהוא בסוד הו' של אותה אות א'. נמצא שהאדם כולל וחובק את כל העולמות. ד' המדרגות של עולם התחתון הם דצח"ם והם נגד הד' עולמות אבי"ע וד' אותיות הוי"ה. כפי שהאצילות היא הפנימיות המשלימה את ג' עולמות בי"ע, כך האדם הוא המשלים את ג' בחינות הדומם צומח וחי. מדרגת המדבר היא בסוד החיה או נשמה לנשמה, והיא המבדילה את האדם משאר הנבראים. באותה צורה שעולם האצילות נתעלם תחילה בעולמות בי"ע עד שהם תוקנו, כך פנימיות האדם אף היא מתעלמת ממנו עד שהוא מתקן את ג' בחינות הדצ"ח, שעבור זה הונח האדם בעוה"ז. באופן כללי עולם הבריאה הוא בסוד בחינת החי (בהמה), עולם יצירה בסוד הצומח (עץ הדעת טו"ר), ועשיה הוא בסוד הדומם. האדם שהוא העליון בכולם מאיר להם מסוד נפש החיה העליונה שבו [מדרגת המדבר].
האדם הוא חותם של כל הנבראים והוא התכלית, וניתן בעולם העשיה בסוף כל המדרגות, והוא מרכז הפנימי, והוא סוד סוף מעשה במחשבה תחלה, ששורש הראשון של הצמצום מלכות א"ס הוא סיום האחרון מה ששיער בו הגבול והתכלית הוא בשביל האדם והבחירה שיהיה יוצא הרע בסוף המדרגות, והוא יחזור אותו לטוב [שהאדם יחזיר את הרע לטוב, שזהו מהות בריאת האדם].
והוא נרמז בסוד ציור אות א', שי' העליון מורה על נקודה העליונה מרכז העליון במלכות א"ס רצונו ית' שרצה במדת הגבול והשיעור, והוא נקודה מחשביית ואינו נתפס בהשגה חושיית, וכמו כן אין נתפס ברעיון איך יצא מדת הגבול מרצונו הבלתי גבול ותכלית. ונקודה התחתונה של הא' הוא עולם העשיה סוף כל מדרגות הקדושה, והוא ג"כ בסוד חלל וצמצום שנסתלק הקדושה בכדי שיהיה מקום למציאת הסט"א שמקומם כאן, וכמו שבצמצום העליון נשאר רשימו מאור א"ס שהוא סוד התקשרות הבלתי בע"ת בו שיחזור אח"כ לבלתי תכלית, כמו כן במקום מציאות הסט"א שהוא חלל ומקום ריק לגמרי נשאר ג"כ רשימו של הקדושה בהם בסוד ומלכותו בכל משלה, שנותן להם מקום קיים בשביל תכלית הטוב שיצא מזה לתקן הכל לקדושה. וכמו שבצמצום העליון יוצא קו א' מא"ס בתוך החלל שהוא ענין קשר יחודו ית' הפועל בשיעורי מאורות הגבוליים לפי ערכם, ובפנימיית פועל לפי שורש הבלתי תכלית להחזיר הכל ליחוד העליון. כמו כן האדם הניתן פה בעולם התחתון הוא ג"כ סוד הקו הממלא כל מקום חלל מקום הסט"א [הסטרא אחרא] והמגלה האור במקום חושך ע"י מעשיו הטובים ותורה ומצות, שהם הכל לפי ערך מה שצריך לתקן כל מדרגות הסט"א ולהפכו לטוב הגמור. והוא [אות] הו' שבא' שבין הב' יודין.
ונמצא שמדרגת האדם כולל וחובק בו כל העולמות העליונים ותחתונים משורש השרשים שמן הצמצום ולמטה עד סוף כל מדרגות דעשיה, שהרי כולם תלוים בו להמשיך סוד הקו היוצא מא"ס [מהאין סוף] בהם. ולכן התחיל השם ית' בנתינת תורתו לישראל בא' דאנכ"י, כמ"ש בזוהר בהקדמה, שאמר לה כל יחודי לא יהיה אלא בך, שהוא האדם ע"י תורה ומצות מגלה יחוד א"ס [אין סוף] בסוד קו הנמשך בעולמות להחזיר הכל אל היחוד. וכמו שהאדם הוא מדרגה נפלאה שכולל וחובק בו כל המדרגות, כמו כן ניתן מקומו בעולם התחתון בעוה"ז השפל שהוא ג"כ צל ודמות מכל העולמות והמדרגות, רק שעוה"ז [שהעולם הזה] העצמו הוא בסוד החיצוניות והאדם הוא הפנימיות שבו.
ונחלקו המדרגות שבעולם התחתון לד' שהם דצח"ם שהם נגד ד' עולמות אבי"ע וד' אותיות הוי"ה, והיינו שכבר נתבאר שעיקר הנבראים עצמם הנפרדים הם בי"ע, וסוד נר"ן ואצילות הוא השלמת הנפרדים שהוא כחות אצילותו ית' שהם בדרך הארה להשפיע לנבראים ולחיותם ולתקנם. וכמו כן הוא האדם הוא בד"מ סוד אצילות המתקן הדומם והצומח והחי שהם נגד בי"ע. וכמו שאצילות מתחלק בסוד נר"ן שבו בג' עלמין הנ"ל, כמו כן האדם מתפשטים כחות נפשו באלו הג' מדרגות [נר"ן]. והוא שהאדם יש בו ג' נפשות של דומם צומח חי, והיינו, נפש המקיים כחות הרכבת ד' יסודות שבו הוא הדומם, ונפש הצומחת שבו מתגדל ונפש החיוני שבו, ועל כולם יש בו נפש המדברת ובג' נפשות הראשונות שבו נותן חיים לאלו הג' [נר"ן].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה