תכלית בריאת האדם
מאת ירון בר-לב
מתוך הספר פתחי שערים נתיב פרצוף נוקבא דז"א - פתח כ"ז :
תכלית בריאת האדם היה שע"י מעשיו יגרום מיד התיקון הגדול והעליה היותר אפשרי במאורות העליונים, והוא לעשות זיווג זו"נ פב"פ ממש בכל קומתו של ז"א, שכתרה יהיה שוה עם כתרו.
והיינו, שהנוקבא תהיה שלמה בכל מדרגותיה, ולגלות בנבראים כפי הנהגת חצי עליון שבז"א שהוא בסוד הנהגת עוה"ב וכמו שהיה לאדה"ר בעת שהיה בג"ע ממש, ששם הוא משמש הנהגת מאורות עליונים שבחצי פרצוף העליון כמו בשכר הנשמות לעוה"ב, עד שיהיה השפעת המאורות מז"א אל הנבראים במדרגת מקומו כפי מה שמקבל מאימא, כמו כן יהיה נוקבא מביאה להם המאורות אלו באותה הדרגה ולא כמו שהוא עכשיו שצריך שנוקבא תקבל מז"א ולא מאימא עצמה, ר"ל שיהיה מדרגה מפסיק ביניהם שלא ירד השפע לנבראים כפי השפעתם מאימא אלא כפי שמתלבשים אח"כ בז"א, ומשם לנוקבא ומשם לנבראים.
ספר פתחי שערים נתיב אבי"ע - פתח ט"ו : תערובת טוב ורע בד' עולמות אבי"ע:
מציאות ותערובת הטוב ורע, אף הם אינם שוים בד' עולמות אבי"ע. בעולם האצילות קיים מציאות הרע בלבד עבור שתהיה הבחירה קיימת, והיא מדרגת אדה"ר לפני חטאו שאז היתה ההנהגה ע"י הארת האצילות בבריאה. לפני אותו החטא לא היה יצה"ר דבוק בגופו ובטבעו של אדה"ר, אלא הוא היה עומד חוץ ממנו כמו מי שרואה אש בוער לפניו והבחירה ניתנה בידו להפיל את עצמו לתוכה. לכן אנו אומרים שאצילות רובו טוב ומיעוטו רע, ששם הרע בטל בפני הטוב ושם המאורות הם בסוד הבירור. מכיון שחטא, נכנס היצה"ר בפנימיותו ממש של אדה"ר ונדבק בגופו ובנפשו. משום כך נגזר עליו ועל זרעו מיתה, שהמיתה היא לטובתו כדי שיפרד הרע ממנו, ותזדכך נפשו בגהינם וגופו בקבר. המיתה באדם היא סוד שבירת הכלים בעולמות שאף ע"י אותה שבירה נפרד הרע מן הטוב על מנת שיוכל הטוב להתברר. בעולם הבריאה נמצא הרע בעצם אבל אין הוא מעורב שם עם הטוב, ולכן עולם זה הוא חציו טוב וחציו רע. עולם הבריאה הוא חלק מן הג"ר שבהם אין שבירה בעצם. לכן הפגם במדרגה זו שהיא גם מדרגת הנשמה באדם, היא בסוד סילוק אור האצילות ממנה או במה שאין הנשמה נתקנת ע"י העבודה ואין לה עליה. עולם היצירה הוא סוד מדרגת אדה"ר לאחר חטאו, ולכן בעולם זה למרות שאף הוא חציו טוב וחציו רע, על כל פנים בו מעורב הרע ביחד עם הטוב, והוא סוד הנהגת העוה"ז בו' אלפי השנין. עולם העשיה הוא למטה ממדרגת האדם אף עתה והוא רובו רע ובו עיקר העבודה לתקן את הנפש ע"י הארת הרוח בה. מציאות האדם בעוה"ז היא שילוב של הרוח ושל הנפש כאשר שניהם שווים. לכן ניתן לאדם הבחירה לתקן או ח"ו לקלקל. עוד יש הפרש בין הד' עולמות מ"ש הרב ז"ל, שבאצילות רובו טוב ומיעוטו רע והרע אינו מעורב עם הטוב, ובבריאה חציו טוב וחציו רע ואינו מעורב יחד, וביצירה ג"כ חציו טוב וחציו רע אבל מעורבים יחד, ובעשיה רובו רע ומיעוטו טוב ומעורבים יחד. וכל אלו הדברים הם סודות נסתרים בסוד הבחירה ויצה"ר ויצה"ט שבאדם, והוא מ"ש בכ"מ שיצירת האדם קודם החטא היה זך וטהור, והיינו שיצה"ר לא היה דבוק בגופו בטבעו להיות נמשך מעצמו אחר תאות מגונות ולמרוד ביוצרו ח"ו, אלא היצה"ר היה עומד חוץ ממנו כמו מי שרואה אש בוער לפניו והבחירה בידו להפיל עצמו בתוך האש ולהיות ניזוק, משא"כ אחר שאכל מעה"ד שהמשיך עליו כח הרע שהיה דבוק בנפשו בטבע להיות נמשך אחר תאות ומדות מגונות, שלכן נגזר עליו מיתה לו ולזרעו אחריו שאין מיתה בלא חטא שהוא הרע הדבוק בנפשו שהוא מעלמין דמיתו, שהמיתה הוא לטובתו להיות הרע נפרד ממנו, והוא זיכוך הנפש בגיהנם והגוף בקבר.
וסוד זה היה בשבירת הכלים שתחלה היו הסיגים מעורבים בהם, וע"י השבירה נפרד הרע ונתברר הטוב לעצמו, והיינו, שתחלה היה שיעור המחשבה כל המאורות בסוד הקלקולים היותר גדולים שיכול להיות, שיתערב היצה"ר עצמו בקדושת הנפש כמו שהיה באמת אחר החטא, ואם לא היה השיעור כן בחכמה עליונה לא היה יכול להיות כן ולא היה חטא עץ הדעת פוגם כלל, אבל רצון העליון היה בזה שיהיה יכול להיות כן שהבחירה יהיה חפשית גם בזה, ואח"כ בסוד התיקון היה שיעור המאורות שמן הרע יצא התיקון, והיינו שהטוב יהיה מבורר מן הרע.
ושיעור המאורות של אצילות הם בעצם הטוב הגמור כמ"ש, לא יגורך רע ואמרו לא יגור במגורך רע, רק שעכ"פ נמשך מרצון הטוב הגמור שיהיה הרע נמצא כן במציאות, אבל עיקר הכוונה היה שלא יפעול הרע כלל רק בני אדם יתגברו על יצרם ולא ישמעו להם. נמצא שבגדר זה הם אצילות כחותיו ית' כשהוא בגלוי לנבראיו כשהם באופן הזה. לכן אנו אומרים שאצילות רובו טוב ומיעוטו רע, ר"ל שכן היה כוונת אצילות כחותיו ית' שיהיה הרע בטל נגד הטוב ולא יהיה נשאר רק מציאותו קיים בשביל הבחירה וקיבול השכר, וגם אינו מעורב בטוב ר"ל שמאורות האצילות הם כפי סוד הבירור וכמו שהיה ראוי להיות אילו לא חטא האדם, שאז קודם החטא היה לו נפש חיה זיהרא עילאה דביה שהוא סוד חיבור אצילות בבריאה, שכחות פעולת אצילותו ית' היה מושג לאדם קודם החטא וחטאו גרם שלא יאיר אור אצילות בבריאה, אבל באצילות עצמו הוא רק טוב ואין שייכות לרע כלל רק בסוד הרצון שרוצה בקיומו כמ"ש.
תכלית בריאת האדם היה שע"י מעשיו יגרום מיד התיקון הגדול והעליה היותר אפשרי במאורות העליונים, והוא לעשות זיווג זו"נ פב"פ ממש בכל קומתו של ז"א, שכתרה יהיה שוה עם כתרו.
והיינו, שהנוקבא תהיה שלמה בכל מדרגותיה, ולגלות בנבראים כפי הנהגת חצי עליון שבז"א שהוא בסוד הנהגת עוה"ב וכמו שהיה לאדה"ר בעת שהיה בג"ע ממש, ששם הוא משמש הנהגת מאורות עליונים שבחצי פרצוף העליון כמו בשכר הנשמות לעוה"ב, עד שיהיה השפעת המאורות מז"א אל הנבראים במדרגת מקומו כפי מה שמקבל מאימא, כמו כן יהיה נוקבא מביאה להם המאורות אלו באותה הדרגה ולא כמו שהוא עכשיו שצריך שנוקבא תקבל מז"א ולא מאימא עצמה, ר"ל שיהיה מדרגה מפסיק ביניהם שלא ירד השפע לנבראים כפי השפעתם מאימא אלא כפי שמתלבשים אח"כ בז"א, ומשם לנוקבא ומשם לנבראים.
ספר פתחי שערים נתיב אבי"ע - פתח ט"ו : תערובת טוב ורע בד' עולמות אבי"ע:
מציאות ותערובת הטוב ורע, אף הם אינם שוים בד' עולמות אבי"ע. בעולם האצילות קיים מציאות הרע בלבד עבור שתהיה הבחירה קיימת, והיא מדרגת אדה"ר לפני חטאו שאז היתה ההנהגה ע"י הארת האצילות בבריאה. לפני אותו החטא לא היה יצה"ר דבוק בגופו ובטבעו של אדה"ר, אלא הוא היה עומד חוץ ממנו כמו מי שרואה אש בוער לפניו והבחירה ניתנה בידו להפיל את עצמו לתוכה. לכן אנו אומרים שאצילות רובו טוב ומיעוטו רע, ששם הרע בטל בפני הטוב ושם המאורות הם בסוד הבירור. מכיון שחטא, נכנס היצה"ר בפנימיותו ממש של אדה"ר ונדבק בגופו ובנפשו. משום כך נגזר עליו ועל זרעו מיתה, שהמיתה היא לטובתו כדי שיפרד הרע ממנו, ותזדכך נפשו בגהינם וגופו בקבר. המיתה באדם היא סוד שבירת הכלים בעולמות שאף ע"י אותה שבירה נפרד הרע מן הטוב על מנת שיוכל הטוב להתברר. בעולם הבריאה נמצא הרע בעצם אבל אין הוא מעורב שם עם הטוב, ולכן עולם זה הוא חציו טוב וחציו רע. עולם הבריאה הוא חלק מן הג"ר שבהם אין שבירה בעצם. לכן הפגם במדרגה זו שהיא גם מדרגת הנשמה באדם, היא בסוד סילוק אור האצילות ממנה או במה שאין הנשמה נתקנת ע"י העבודה ואין לה עליה. עולם היצירה הוא סוד מדרגת אדה"ר לאחר חטאו, ולכן בעולם זה למרות שאף הוא חציו טוב וחציו רע, על כל פנים בו מעורב הרע ביחד עם הטוב, והוא סוד הנהגת העוה"ז בו' אלפי השנין. עולם העשיה הוא למטה ממדרגת האדם אף עתה והוא רובו רע ובו עיקר העבודה לתקן את הנפש ע"י הארת הרוח בה. מציאות האדם בעוה"ז היא שילוב של הרוח ושל הנפש כאשר שניהם שווים. לכן ניתן לאדם הבחירה לתקן או ח"ו לקלקל. עוד יש הפרש בין הד' עולמות מ"ש הרב ז"ל, שבאצילות רובו טוב ומיעוטו רע והרע אינו מעורב עם הטוב, ובבריאה חציו טוב וחציו רע ואינו מעורב יחד, וביצירה ג"כ חציו טוב וחציו רע אבל מעורבים יחד, ובעשיה רובו רע ומיעוטו טוב ומעורבים יחד. וכל אלו הדברים הם סודות נסתרים בסוד הבחירה ויצה"ר ויצה"ט שבאדם, והוא מ"ש בכ"מ שיצירת האדם קודם החטא היה זך וטהור, והיינו שיצה"ר לא היה דבוק בגופו בטבעו להיות נמשך מעצמו אחר תאות מגונות ולמרוד ביוצרו ח"ו, אלא היצה"ר היה עומד חוץ ממנו כמו מי שרואה אש בוער לפניו והבחירה בידו להפיל עצמו בתוך האש ולהיות ניזוק, משא"כ אחר שאכל מעה"ד שהמשיך עליו כח הרע שהיה דבוק בנפשו בטבע להיות נמשך אחר תאות ומדות מגונות, שלכן נגזר עליו מיתה לו ולזרעו אחריו שאין מיתה בלא חטא שהוא הרע הדבוק בנפשו שהוא מעלמין דמיתו, שהמיתה הוא לטובתו להיות הרע נפרד ממנו, והוא זיכוך הנפש בגיהנם והגוף בקבר.
וסוד זה היה בשבירת הכלים שתחלה היו הסיגים מעורבים בהם, וע"י השבירה נפרד הרע ונתברר הטוב לעצמו, והיינו, שתחלה היה שיעור המחשבה כל המאורות בסוד הקלקולים היותר גדולים שיכול להיות, שיתערב היצה"ר עצמו בקדושת הנפש כמו שהיה באמת אחר החטא, ואם לא היה השיעור כן בחכמה עליונה לא היה יכול להיות כן ולא היה חטא עץ הדעת פוגם כלל, אבל רצון העליון היה בזה שיהיה יכול להיות כן שהבחירה יהיה חפשית גם בזה, ואח"כ בסוד התיקון היה שיעור המאורות שמן הרע יצא התיקון, והיינו שהטוב יהיה מבורר מן הרע.
ושיעור המאורות של אצילות הם בעצם הטוב הגמור כמ"ש, לא יגורך רע ואמרו לא יגור במגורך רע, רק שעכ"פ נמשך מרצון הטוב הגמור שיהיה הרע נמצא כן במציאות, אבל עיקר הכוונה היה שלא יפעול הרע כלל רק בני אדם יתגברו על יצרם ולא ישמעו להם. נמצא שבגדר זה הם אצילות כחותיו ית' כשהוא בגלוי לנבראיו כשהם באופן הזה. לכן אנו אומרים שאצילות רובו טוב ומיעוטו רע, ר"ל שכן היה כוונת אצילות כחותיו ית' שיהיה הרע בטל נגד הטוב ולא יהיה נשאר רק מציאותו קיים בשביל הבחירה וקיבול השכר, וגם אינו מעורב בטוב ר"ל שמאורות האצילות הם כפי סוד הבירור וכמו שהיה ראוי להיות אילו לא חטא האדם, שאז קודם החטא היה לו נפש חיה זיהרא עילאה דביה שהוא סוד חיבור אצילות בבריאה, שכחות פעולת אצילותו ית' היה מושג לאדם קודם החטא וחטאו גרם שלא יאיר אור אצילות בבריאה, אבל באצילות עצמו הוא רק טוב ואין שייכות לרע כלל רק בסוד הרצון שרוצה בקיומו כמ"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה