כוונת תורה לשמה

מאת אוהד עשור

הקדמה

הנה ידוע כי בניין לאה הוא ע"י יסודות דאו"א. ובלימוד התורה לשמה אנו מכוונים להמשיך אור מיסוד דאבא הנקרא תורה אל לאה הנקראת ה', וזהו לשמה – לשם ה' שהיא לאה. והנה יסוד דאבא הוא חסדים גדולים, ולאה היא דינים. ולכן ע"י המשכת אור היסוד דאבא אל לאה נמתקים דיניה.
והנה יעקב, הנוסד מיסוד דאבא, אמור היה לקבל את הארותיו, אך אין בחינת יעקב מעל החזה דז"א ולכן יעקב לא מקבל את אורות יסוד דאבא אשר למעלה. ואורות אלה לוקחתם לאה ע"י עסק התורה לשמה.
ובכן, האורות הנמשכים מיסוד דאבא הם כמנין מד"ת, שהוא כמנין ד' פעמים אל"ף. והם נמשכים אל ט' ספירות דלאה שהן חב"ד חג"ת נה"י. וצריך לכוון בכל בחינותיהן, שהן:
בחב"ד יש שלושה ה' והם בסוד המילוי, כאשר בחכמה ה' במילוי ה"י, בבינה ה"א ובדעת ה"ה.
בחג"ת הוא בסוד הציור, כאשר ה' בצורת ד"י בחסד, ד"ו – בגבורה, ושלושה ו"וין – בתפארת.
ובנה"י הוא בסוד הכאה ("הכאה" משמעותה גם "כפל" בעברית דאז), ובאופן זה: ה"י פעמים ה"י (רכ"ה) הם בנצח, ה"א פעמים ה"א (ל"ו) בהוד, וה"ה פעמים ה"ה (ק') ביסוד.
וכל הארות אלו נמשכים מיסוד דאבא אל לאה. ועם כל בחינה יש לכוון גם בה' עצמה. והנה שלושת הה"הין שבג"ר עולים בגימ' ל"א, והם הה' ל"ו כמנין לאה. ובאמצעיות, ג' הציורים בגימ' מ"ב ועם הה' עצמה גימ' מ"ז והם גימ' שילוב הוי"ה ואהי"ה המורה על זיווג או"א הנעלם כאן (ואכמ"ל). והנה שניהם יחד, הל"ו והמ"ב, הם גימ' פ"ג שהם מ"ו ול"ז שהם מילויי ע"ב וס"ג: וד י יו י, וד י או י.
ובג"ת הם בגימ' שס"א, ועם הפ"ג בגימ' מד"ת, שהם מד"ת האורות מאבא ללאה. והנה אם נסיר מנין מד"ת ממנין תור"ה ישאר קס"ז שהוא באחוריים דבינה (כי קס"ז כמנין אחוריים דס"ג שהוא אמא, כלומר ריבוע ס"ג: יוד, יוד הי, יוד הי ואו, יוד הי ואו הי), כי אמא מקבלת קס"ז אורות מיסוד דאבא, והיתר נמשך ללאה.

סידור הכוונה

יכוין שע"י עיסוקו בתורה לשמה אותיות לשם ה' לאה, להמשיך לה מד"ת אורות מיסוד דאבא הנקרא תורה לט"ס שלה להמתיק דיניה. ויכוין כי ה"הין דחב"ד עם ה' השורשית בגימ' לאה:

חכמה הי הא בינה
הה דעת
עם ה' גימ' לאה

ודחג"ת:

חסד גבורה

תפארת
עם ה' גימ' יאההויהה, ועם לאה דחב"ד גימ' פ"ג כמנין
וד י יו י וד י או י

ודנה"י:

נצח הוד
הי הי הי הי הי הא הא
הי הי הי הי הי הא הא
הי הי הי הי הי הא הא
הה הה הה הה
הה הה הה הה
הה הה
יסוד
והם גימ' שס"א, ועם הפ"ג גימ' מד"ת.